גזר דין בתיק הע"ז 2069-05-10

1.         כתב אישום זה, ככל שמתייחס לנאשמת 1 הינו בגין עבירה על סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו-2(ב)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - החוק) ובהתייחס לנאשם 2 בגין הפרת אחריות של נושא משרה - עבירות על סעיפים 5, 2(א)(1), 2(א)(2) ו-2(ב)(2) לחוק.

2.         הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום.

3.         בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה -

א.         לנאשמים אין הרשעות קודמות בבית דין זה;

ב.         הקנס המירבי לכל עבירה הינו 116,800 ש"ח ובמקרה דנן מדובר ב-2 עבירות ולכן גובה הקנס המירבי הינו 233,600 ש"ח;

ג.          כתב האישום מתייחס להעסקה שלא כדין של עובד אחד ומבלי שהתקשרו עימו בחוזה עבודה;

ד.         המחוקק והפסיקה מגלים מגמה ברורה של החמרה בענישה לגבי עבירות מסוג זה. נפסק בשורה ארוכה של פסקי דין כי מדובר בעבירה ההופכת לנגע אשר יש לחסלו, כן נקבע בפסיקה (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל נ' נפתלי נסים), כי מדובר בעבירה ההופכת לבעיה מוסרית וחברתית ומשכך אין להטיל קנס סמלי או נמוך מבלי שמתקיימים נימוקים מיוחדים;

ה.         מאחר והמניע העיקרי להעסקת עובד זר ללא היתר הוא כלכלי גרידא מן הראוי להחמיר בענישה למען ירתיע את הנאשמים וכן נאשמים אחרים מלעבור עבירות כאלה;

ו.          המדובר בכתב אישום בעקבות בקשה להישפט כאשר לנאשמים היתה אפשרות לשלם את הקנס המנהלי שהושת עליהם בסך 10,000 ש"ח, אך תחת זאת הם בחרו שלא לעשות כן. מאידך, הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה שניתנה להם ובכך חסכו מזמנם של כל הצדדים הנוגעים בדבר;

ז.          לאור האמור, החליטה המאשימה להסתפק בקנס בגובה 20,000 ש"ח ביחס לנאשמת 1 וקנס בגובה 8,000 ש"ח ביחס לנאשם 2;

ח.         מבוקש שהנאשמים יחתמו על התחייבות כספית להימנע מלעבור עבירה על החוק במשך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין, שאם לא כן יוטל עליהם הקנס המירבי הקבוע בחוק.

4.         טיעוני ב"כ הנאשמים לעונש -

א.         מוסכם שהמדובר בעבירה של העסקה שלא כדין של עובד זר שהינה עבירה חמורה שבתי המשפט רואים בה נגע שיש להלחם בו ולמגר אותו;

ב.         מקרה זה בא בגדר אותם מקרים המהווים נסיבות מיוחדות  המצדיקים הפחתת הקנס מהסכום המנהלי וקביעת עונש סמלי בלבד;

ג.          הפועל הזר נשוא כתב האישום אכן עבד ב-23.1.07 בשירותה של הנאשמת 1 אבל גם בשירותיו של קיבוץ כרמיה שהיה המעסיק החוקי שלו באותו הזמן. למעשה החל מאפריל 2006 קיימו קיבוץ כרמיה והנאשמת 1 שותפות לפיה עיבדה הנאשמת 1 את פרדס קיבוץ כרמיה על פי הסכם עיבוד קבלני שסיכמו ביניהם. (הוגש לבית הדין מסמך מ-25.6.07 עליו חתומים הן הנאשמת 1 והן קיבוץ כרמיה המעיד על קיומו של הסכם זה);

ד.         ביום ביצוע העבירה אכן ההסכם הפורמאלי טרם נחתם, והיה מדובר רק בהסכם עקרונות שגובש בין הצדדים עוד באפריל 2006. (בעניין זה הוגש סיכום הפגישה בנושא העיבוד המשותף מיום 3.10.06 וכן הטיוטה האחרונה של ההסכם שהיתה נכונה ליום ביצוע העבירה);

ה.         על פי עקרונות ההסכם, קיבוץ כרמיה הקצה לנאשמת פועל זר לצורך השותפות ביניהם בעיבוד הפרדס של קיבוץ כרמיה, כאשר חוזה העבודה עם הפועל נחתם למעשה עם קיבוץ כרמיה;

ו.          יתרה מזו, הפועל הזר נשוא כתב האישום הועסק בקיבוץ כרמיה על פי הסכם העיבוד הקבלני כאשר מטעמי הנהלת החשבונות של שתי השותפויות לא הוקמה אישיות משפטית נפרדת על כן ובהתאם להסכם העקרונות שהוגש לבית הדין הנאשמת 1 הנפיקה את תלוש השכר של העובד;

ז.          מהמסמכים אכן עולה שלא נחתם חוזה העסקה בין הפועל לבין הנאשמת 1 והיא העסיקה אותו ללא היתר - אך זאת בנסיבות מיוחדות וחריגות לאור השותפות בין הנאשמת לקיבוץ כרמיה שהיה בעל ההיתר;